גיא הניח את מפתחות הבית שלי על שולחן הזכוכית בסלון, בדיוק באמצע הקפה של יום שישי. הוא לא שאל. הוא הודיע. "יעל, תני לי את המפתחות...
במשך עשרים ושלוש שנה, כל ערב בדיוק בשעה שמונה, סבא יעקב היה לוקח את הקופסה הכחולה מהארון שמעל המקרר. הוא היה יוצא למסדרון, כורע באיטיות –...
נטע לא הבינה למה האיש שעמד לידה על המדרכה הרטובה נראה כל כך אבוד. הוא לבש ז'קט מרופט, מכנסי ג'ינס קרועים בברכיים וכפכפים ישנים — לא...
התפרים עוד כאבו כמו אש חיה. חמישה ימים אחרי ניתוח קיסרי חירום, מצאתי את עצמי עומדת בכניסה לבית החולים איכילוב, מחזיקה את יהלי הקטנה עטופה בשמיכה...
הידית של דלת הכניסה הסתובבה באיטיות, כאילו מישהו בצד השני מהסס. השעה הייתה עשר וחצי בבוקר, יום חמישי. השמש של תחילת יוני הציפה את הסלון באור...
אף פעם לא הבנתי למה הוא שונא פרחים. חמש־עשרה שנה של נישואים, ובכל פעם שהייתי רומזת – אפילו בעדינות – שהוא יכול להביא לי זר ליום...
כולם הגיעו לבית גולדברג ברמת אביב בשביל מיכל — הבת הבכורה, שחגגה אתמול עשרים ואחת. וילה לבנה עם גינה ענקית, בריכת שחייה מוארת, שמלות נוצצות. ליהי,...
הכול קרה בשניות. הכיסא שלי נדחף לאחור על רצפת האולם הפרטי במסעדה. קערת הפסטה שהחזקתי נשפכה על שמלת המשי השחורה, רוטב שמנת נזל על החזה, חתיכות...
הרוח נשבה מהמדבר, מערבלת אבק דק במגרש החניה הנטוש מאחורי התחנה המרכזית הישנה של באר שבע. מרים, בת שבעים וקצת, מזגה מרק עוף חם מהדוד הגדול...
המונית עצרה בשביל העפר. נועה פתחה את הדלת, וריח הברושים הכה בה כמו גל. חמש שנים בטורונטו, וכל מה שחלמה עליו היה הרגע הזה — השער...