הידיים של ניר רעדו כשהוא עצר את האופניים בדשא. היה אמור לחזור מאימון הכדורגל רעב ושזוף, לא לבן ככה, לא עם מבט כזה. בעשר וארבע דקות...
עמדתי מול הקבר הטרי של אמא שלי, אורה, וביד החזקתי קופסת פלסטיק עם אורז ועוף. סוף יולי בבאר שבע. שלושים ושש מעלות בצל, והרוח שהביאה אבק...
בחודש יולי בחיפה אין שום דבר עדין. החום יורד מהכרמל כמו מים רותחים, והלחות מהים נדבקת לעור. באתי לכלבייה העירונית שליד נחל הגיבורים באוטובוס קו 17....
דניאל ישב בחדר הישיבות, מולו דפים של פרויקט "ספיר", הקפה בכוס כבר היה קר. ראש הצוות, יואב, בדיוק אמר "צריך לדחות את הדד-ליין בכמה ימים", כשהטלפון...
אני יושב במטבח, מגלגל את הכוס בין האצבעות, ולא יודע אם להתחיל להתקשר למשטרה, לאמא שלי או לרב הראשי. הנה, אפילו העציץ של האזוביון על אדן...
הקיץ בחיפה הרגיש כמו תנור שהחליטו להדליק על חום של שמונה מאות מעלות. ליאורה ישבה בקפה התימני ברחוב מסדה, ידה אוחזת בכוס קרטון של נס עליונה,...
אני אחות במחלקה פנימית ג' ברמב"ם כבר שמונה שנים. במשמרת לילה ראיתי מוות מכל הסוגים: מרגיע, אלים, פתאומי. אבל אישה אחת, בת שמונים ושתיים, נכנסה לי...
בחודש מרץ, כשהיא חזרה מחנות הפרחים בדרום תל אביב, האוטו שלו כבר לא עמד בחניה. היא הכניסה את המפתח לדלת, אבל הדלת נפתחה מבפנים. עמית עמד...
הגשם הראשון של נובמבר הלק על שמשת המונית. ליאורה ישבה מאחור, ביד אחת את תיק העור השחור, בשנייה את הטלפון הריק. הטיסה מלונדון נחתה מוקדם, והיא...
קוראים לי ירון. אני בן ארבעים ושתיים, מהנדס בניין במשרד בתל אביב. גר בדירה קטנה בשכונת פלורנטין, כזאת עם תריסים מעץ והד שמגיע מהנמל בלילות. יש...