"אני עם הבנות עושה כאן את הבשר, ואת תלכי להשקות את הערוגות!" זרקה מירב לענת, בלי הקדמות, ביחד עם השקית של הבשר המתובל שנחתה על שולחן...
אסתי בן־חמו הייתה בת ארבעים ושש וגרה כבר אחת־עשרה שנה באותה דירת גן ברחוב הגפן 14, בשכונת נווה שאנן שבחיפה, כשהחליטה שהילד השלישי שלה לא ייוולד....
מריאנה אלבז סרקה שיער באותו מספרה ברחוב דיזנגוף, בתל אביב, כבר שתים עשרה שנה, ובכל הזמן הזה למדה דבר שלא מלמדים בבית ספר לקוסמטיקה: אנשים מספרים...
הניילונים מהפארם של רמת-גן עדיין היו על השידה כשאמא שלי פתחה את דלת החדר בבי"ח "איכילוב" ועצרה במקום, כאילו מישהו ביקש ממנה להיכנס לאיזה חדר מתים...
בכל בוקר, כשיורם קדוש רכב על האופניים בשעה שש וחצי לכיוון השוק בשכונת הכרמל בחיפה כדי לפתוח את דוכן הפרחים של אחותו, הוא היה רואה שם...
שלום, אמא. זאת אני. יעל כתבה את זה בשתיים ושבע עשרה בלילה, על המחברת הישנה שאמא השאירה במגירת המטבח ברחוב הירקון, זאת עם הכריכה הירוקה שדהתה....
היה סוף אוקטובר, בבאר שבע עוד נשבה החמסין המאוחר שחודר דרך כל בד, לא משנה מה לובשים מתחתיו. אני לבשתי שמלה ירוקה שקניתי בשביל אמא, לא...
אני עובדת בבית הספר התיכון כבר שתים עשרה שנה, מזכירה במשרד המנהלת, ורואה הרבה דברים שהורים לא רואים. אבל את הערב הזה, בחודש מרץ, לא אשכח....
אני שומרת על הגינה הציבורית ברחוב ביאליק בחולון כבר תשע שנים, מאז שיצאתי לפנסיה מהעבודה בעירייה. יש לי ספסל קבוע, זה שליד ערוגת הוורדים, ומשם אני...
התחלתי לרעוד עוד לפני שהמפתח נכנס למנעול. גשם אוקטובר ירד על כפר סבא כל אותו ערב, והחצאית השחורה שלי עדיין דבקה ברגליים, כבדה מהבוץ שנדבק בבית...