הרגליים של מיכל בערו. לא באש, אלא בכאב עמום שהתחיל בקשתות, חלחל לקרסוליים, ובשעה השישית של המשמרת כבר טיפס אל השוקיים כמו זרם חשמלי איטי. היא...
קוראים לי מיקי, ואני מנהל את אולם האירועים "גן הגפן" ברמת גן כבר שתים־עשרה שנים. ראיתי כל סוג של דרמה משפחתית — חתנים בוכים, חמות צורחות,...
בשעה 2:17 בלילה שמעה ליאת אברהמי משהו זז בתוך המזרן מתחת לגבו של אילן שמעוני. לא החריקה הרגילה של מיטת ההחלמה הממונעת. לא הרוח שהלמה בתריסים....
אני נהג מונית. כולם חושבים שאנחנו רק נוהגים, אבל מונית זה כמו תיאטרון קטן על גלגלים. האנשים נכנסים, משאירים פירורים של חיים על המושב האחורי, ואתה...
האולם היה מחניק, למרות שהמזגן עבד על טורבו. שעה ארבע אחר הצהריים, רחוב ויצמן בתל אביב נראה דרך התריסים כמו ערוץ חדשות מושתק. השופט דוד חן,...
השעה הייתה ארבע וחצי בבוקר, השמיים מעל התחנה המרכזית הישנה בתל אביב הפכו מאפור לכתום. שלושה שבועות הסתובבתי ברחובות אחרי שברחתי מהפנימייה הרביעית שלי, בלי שום...
אל תנקה לי את השלוקים, חמי בבוקר יום חמישי אחד, בסוף נובמבר, יקיר בן-ארי ישב במטבח הבית בשכונת רמות שבבאר-שבע וקילף תפוז. הגשם הראשון של השנה...
בוקר שלישי, משרד עורכי דין בקומה ה-14 במגדל עזריאלי. עובדיה, המזכיר הקבוע עם השפם, הגיש לשנינו קפה שחור מקרטון. שלי עם סוכר, שלה בלי. יעל תמיד...
שלושתן שרו שיר שהמציאה ליה על שמלת הפסים של אמא, ונועה הכתה בקצב על סיר קטן, ואלה ישבה לי על הכתפיים וצרחה — צרחה של אושר....
השעה הייתה כמעט עשר בלילה כשליהיא הקטנה צעדה יחפה על רצפת השיש של האולם המרכזי. אני עמדתי ליד גרם המדרגות כמו שתמיד עמדתי – זקוף, סורק...